פסק-דין בתיק ב"ל 2421-07

1.         זוהי תביעה להכיר בתאונת דרכים מיום 16.10.03 אשר אירעה סמוך לעיר שטוקהולם בשבדיה ובמהלכה נפגע התובע, כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

2.         מטעם התובע העידו התובע, שותפו מר חוסין מועדי (להל: "חוסין"), אחיו של התובע מר רידאן נדראלדין (להל: "רידאן") , אשת התובע הגב' אמירה נסראלדין ומר מרק (מחמוד) אבו אלח'יר (להלן: "מר אבו אלח'יר).

רקע עובדתי

3.         עובר לאירוע הנטען היה התובע אחד משלושה בעל מניות בחברת "נסראלדין הובלות בע"מ" (להלן- " חברת נסראלדין"), אשר הוקמה בינואר 2001. שני בעלי המניות הנותרים היו אחיו, רידאן וזיאן. בנוסף, הועסק התובע לטענתו כעובד החברה, במועדים הרלבנטיים.

עפ"י עדות התובע עוסקת החברה בהובלות עפר ופסולת במשאיות וכן "מתעסקת עם ציוד  כבד".

4.         ביום 30.7.03 הקים התובע, ביחד עם מר חוסין מועדי, חברה בשם "ח.סלימאן 2003 עבודות עפר וסחר בע"מ" (להלן- " חברת סלימאן" או "החברה").

התובע וחוסין החזיקו כל אחד ב- 50% ממניות חב' סלימאן.

5.         חוסין, יליד 1980,  היה בתקופה הרלוונטית סטודנט לראיית חשבון במכללה (הוא החל לימודיו ב 10/02 ולמד עד חודש 9/04).

6.         התובע וחוסין העידו שניהם, כי הרעיון להקמת החברה היה של אביו המנוח של חוסין, מר דיאן מועדי ז"ל (להלן: "המנוח") , שהיה חברו של התובע  ועפ"י הגדרת חוסין התובע היה גם "קרוב רחוק של המשפחה" (ראההודעת חוסין בפני חוקר המל"ל, נ/4).    

המנוח עצמו עסק בסחר במכוניות פרטיות.

7.         לטענת התובע, (גם) בחברה הוא עבד כשכיר בתפקיד ניהולי, בנוסף להיותו בעל מניות. לתימוכין הציג התובע שלושה תלושי שכר אשר הונפקו לו ע"י החברה לחודשים הרלבנטיים, מאז הקמת החברה ועד לאירוע התאונתי , קרי - החודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2003.

            לא נעלמה מאתנו טענת המל"ל, כי התלושים שהוצגו כאמור הונפקו בחלוף שנה מאז האירוע (בתאריך 29.11.04) ומשכך אין בהם כדי להעיד על העסקתו בחברה, אולם הטענה אינה מקובלת עלינו בשים לב לטענת ב"כ התובע, כי המועד הנקוב בתלושים הוא המועד בו הונפקו עותקיהם לצורך הצגתם בפני המל"ל בהתאם לדרישתו (ראה מכתב הדרישה מחודש 11/04, צורף לכתב התביעה). יתירה מכך, הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי המל"ל, אין לה זכר במכתב הדחייה אף לא בכתב ההגנה וסבורים אנו, כי אין זה השלב ואין זה העיתוי להעלאת הטענה, מה גם מפי המל"ל.

8.         לטענת התובע, החברה הוקמה לשם עיסוק במסחר בכלים כבדים, לרבות ייבואם מחו"ל. 

            בתקנון החברה הוגדרה המטרה סתמית וכללית בלבד: "לעסוק בכל עיסוק חוקי".

9.         עפ"י עדות חוסין בחקירתו הנגדית בביה"ד, לחברה לא היה רישיון/היתר לעסוק ביבוא כלים (ובכלל).

לא נעלמה מאתנו גרסת התובע בהודעתו לחוקר המל"ל, לפיה "הוציאה" החברה רישיון יבוא כחודש וחצי לפני המועד בו אירעה התאונה, אולם גרסתו זאת אינה מקובלת עלינו משלא הובאו לה תימוכין כלשהם, רישיון יבוא לא הוצג בפנינו ונוכח עדותו המפורשת של חוסין כמפורט לעיל. קל וחומר כך נוכח טענת התובע, כי הודעתו נגבתה ע"י החוקר עת סבל מאבדן זיכרון מוחלט, בסמוך לאחר פגיעתו בתאונה וכי משכך אין להתבסס עליה.

הננו קובעים, אפוא, כי לא היה לחברה רישיון יבוא בכל המועדים הרלבנטיים להליך זה. 

10.        כעולה מעדויות התובע וחוסין ומן המסמכים אשר צורפו לתצהיריהם (כרטסת ממויינת של החברה וחשבונית מס), מאז הוקמה החברה ובכל המועדים הרלבנטיים ביצעה החברה עיסקה רווחית אחת, של רכישת דחפרון ומכירתו.

עיון בשני דפים מתוך "כרטסת ממוינת" של החברה (צורפו לתצהיר חוסין) מעלה, כי החברה אכן רכשה דחפרון בתאריך 15.9.03 בסך של 600,000 ש"ח (ראה הרישום בכרטסת תחת הכותרת "קניית ציוד כבד")  ומכרה אותו ביום 30.9.03 לחברת א.ע.מ בע"מ, בסך של 677,966 ש"ח (ר' הרישום תחת הכותרת "הכנסות", כמו גם חשבונית מס ובה נקוב סכום המכירה בסך של 800,000 ש"ח כולל מע"מ, שעמד במועדים הרלבנטיים על שיעור של 18% ; מסתמא בספרי החברה נרשמו הסכומים, כנקוב לעיל, ללא המע"מ ברכישה ובמכירה כאחד).